חומרי אריזה של עיסת עיסת ושיטות ייצורם

בעבר, קצפים של שרפים סינתטיים כמו פוליסטירן ופוליאתילן שימשו בעיקר כחומרי אריזה בשל חוזקם, ריפוד הפגיעה, יכולת העיבוד שלהם ומאפיינים נוספים. עם זאת, מנקודת המבט של זיהום סביבתי, קשה לשרוף את הקצפים הללו לאחר ההשלכה. לכן, בדרך כלל, כפסולת, הם מוטמנים בסביבה הטבעית, והם נשארים לאורך זמן מכיוון שהם אינם מתכלים, מה שלא רק הורס את היופי של הסביבה, אלא יש לו גם בעיה של זיהום הסביבה.
מאידך, פסולת נייר כמו עיתונים, מגזינים, קרטון גלי וכו' מוספגת במים ומרככת, ובוחרים ומוציאים חומר זר, והעיסה המתקבלת כך משמשת כחומר הגלם העיקרי לייצור דפי עיסת ו החלקים המעוצבים שלהם או המוצרים המעוצבים שלהם, ואם הוא ספוג וריכוך במים, ניתן להשתמש בו שוב כחומר גלם לעיסה, ומכיוון שיש לו פירוק טבעי, הוא לא יגרום לבעיות הנגרמות מתכונות שיוריות כמו שרפים סינתטיים. מסיבה זו, לאחרונה נעשה שימוש נרחב גם במוצרים יצוקים בעיסה או במוצרים מעוצבים בעיסה כחומרי אריזה.